ההבדל בין תיק שהסתיים בהצלחה ל"עוד תיק גירושין" נעוץ ביכולת לקבל "נכסי הקריירה" אשר מוסיפים לאיזון הכולל בין בני הזוג, סכומים נכבדים אשר יכולים לעלות לכדי מאות אלפי שקלים ומביעים את הצדק המהותי בין בני הזוג

ישנם לא מעט נישואין בהם צד אחד אמון על עיקר הבית וגידול הילדים ומשקיע את שנותיו היפות והצעירות בטיפוח הקן ובהעצמת יחידי המשפחה בישול, כביסה, ניקיון, מעקב אחר חוגים, מצבי הרוח המשתנים, הסעות, ועוד כאשר בן/ת הזוג האחר/ת מבלה את שעותיו/ה בבניית קריירה (לעיתים שכוללת זכויות לאופציות/ מניות ממקום העבודה) אשר מכניסה לתא המשפחתי את המימון הנצרך לתפקוד השוטף ולחסכונות עתידיים. במקרה כזה, כאשר בני הזוג עומדים בפני פירוק התא המשפחתי בן/ת הזוג שפיתחו קריירה יוצאים לפרק הבא בחייהם כשהם מצוידים ביכולת וניסיון להרוויח סכומים ניכרים מידי חודש כאשר בן/ת הזוג האחרת לא פיתחו יכולת השתכרות אך סייעו לבן/ת הזוג הקייריסטי לעשות כן ויצרו את "נכסי צאן הברזל" החשובים ביותר שלו- הם הילדים- מחונכים לעילא ולעילא. במקרה כזה, יש לדאוג לצד שלא פיתח את יכולת ההשתכרות ולאזן בין שני הצדדים. כאן עולה שאלת נכסי הקריירה.

נכסי הקריירה הינם כושרו של האדם להשתכר, כלומר כיצד הנישואין הביאו לשיפור כושרו להשתכר במהלך הנישואין. כושר זה מורכב, על דרך הכלל, פרט לכישוריו של האדם, גם מיסודות נוספים ובעיקר השכלה, ניסיון ומוניטין שנרכשו לאורך תקופת הקשר הזוגי בית המשפט בוחן את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ומאזן אותו בכסף או בשווה כסף

מדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין

יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי או לאחר שפורק

כללי החלוקה והאיזון ייקבעו ממקרה למקרה. כעיקרון, ישנם מספר מודדים לחישוב. נקודת המוצא עשויה להימצא בפוטנציאל ההשתכרות של בן-הזוג, המבטא את מימוש נכסי הקריירה שנצברו. מגדר חשבון האיזון יש להוציא את החלק שיש לייחס לכישרון האישי, ליכולת הטבועה באדם, לתקופה שלפני תחילת הקשר הזוגי ולתקופה שלאחר סיומו ולמרכיבים נוספים שאין להם תלות בקשר הזוגי. החלק שנותר הוא התוצר של המאמץ המשותף, ואותו יש לחלק ברגיל בין בני-הזוג בחלקים שווים. עם זאת, יש להתחשב גם בנתונים נוספים, ובכללם: משך תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני-הזוג ואופק השתכרותם, הפרשי ההשתכרות של בני-הזוג – בין ראשית הקשר הזוגי לבין סופו – נתונים על רכישת השכלה ועל צבירת ניסיון ומוניטין, וכן מרכיב הוויתור שעשה כל אחד מבני-הזוג עבור העזר שכנגד – ככל שניתן לאתר מרכיב זה.

על דרך הכלל, וככל שהדבר אפשרי ומועיל, עדיפה שיטת התשלום החד-פעמי על פני שיטת התשלומים העיתיים. ואולם קיימות בוודאי נסיבות שבהן יתאימו יותר תשלומים עיתיים. הערכאה המבררת היא זו שתתאים את הסדר התשלום הראוי לפי מידותיהם של בני-הזוג שבפניה. מקום שבו נקבע תשלום החד-פעמי, ניתן לרכך את החשש מפני הטלת נטל כבד מידי על המשלם בדרך של חלוקת הסכום למספר תשלומים שישולמו במועדים ובסכומים קבועים מראש.